פרנק זאפא ז"ל נזכר פעם בערגה בסיבות שגרמו לו להתחיל עם המוזיקה. "דיברנו על כך שנקים להקה, וחשבנו שזה כדאי, כי באותו זמן הבנות בשכונה התחילו להסתכל עלינו". ואמנם, התיאוריה גורסת, שהגיטרה החשמלית קנתה לה פופולריות כה גדולה, פשוט בגלל שהיא שימשה גברברים ככלי להרשמת בחורות. אלא שאם אלה היו הדברים לפני כמה שנים טובות, הרי שהמצב היום השתנה לחלוטין: הדמות הדומיננטית בעולם הבידור והמוזיקה העכשווי היא הדי-ג'יי, ולא הזמר או הגיטריסט. ככל שמוזיקת הריקודים דוחקת ממרכז הבמה את מוזיקת הקונצרטים וההופעות, עולה מעמדו של הדי-ג'יי (דיסק ג'וקי, או "בדרן התקליטים" בתרגום חופשי). מיקסים של די-ג'יי ידוע הולכים לפניו בבמות סצינה בעולם כולו, והוא עצמו זוכה לכבוד מלכים: טס במחלקה הראשונה מארץ לארץ, ואפוף בהילת פרסום שהיתה שמורה פעם רק לסופרסטארים מעולם הרוק.
אתה הדי-ג'יי
אם גם אתם רוצים למצוא את דרככם לעולם הזוהר הזה, בעזרת תוכנה ידידותית, גם אתם תוכלו להיות די-ג'יי. כך לפחות מכריזות לא מעט תוכנות, המאפשרות לכל חובב מוזיקה להיות תקליטן. כולם יכולים היום להצמיד קטעים מוזיקליים זה לזה במומחיות נתמכת מחשב, וליצור "סט" - שרשרת של קטעים הזורמים בהרמוניה מלאה. אם אתם לא מסוגלים להצביע על הנקודה בה מסתיים קטע אחד ומתחיל השני, וכאשר הקטעים המשולבים זה בזה יוצרים מהות מוזיקלית עצמאית, אתם יודעים ששמעתם סט מוצלח.
לכאורה, בעולם בו המוזיקה הדיגיטלית (ביחוד בפורמט ה-MP3) ותוכנות העריכה הן דבר נפוץ ומקובל, ניתן לצפות כי די-ג'יים ישתמשו באמצעים ממוחשבים. אולם למעשה, חדירת התוכנה לעולם הדי-ג'ייז היתה עניין מייגע ואיטי.
די-ג'יים רבים מסבירים את רתיעתם מהמדיום הדיגיטלי בכך שהמוזיקה הדיגיטלית היא באיכות נמוכה, או שאין היא מאפשרת להם את השליטה שהם רגילים לה. מפתיע גם לגלות כי חלק מהדי-ג'יים אף סולדים מדיסקים, ומעדיפים תקליטי ויניל שחורים, כבדים, ישנים וטובים, כשהם שולטים על המהירות באמצעות סיבוב מיומן באצבעות, או מכניסים קטע מוזיקלי למיקס במיקום מדויק על ידי הנחת המחט. לעיתים נראה כי דווקא המיומנות המרשימה של הדי-ג'ייז בביצוע להטוטים אלה היא הגורם להיצמדות השמרנית לעולם הויניל. ביום בו יאמץ העולם את המחשב ככלי טבעי לנגינת מוזיקה, יאבדו הדי-ג'ייז חלק מרוממות מעמדם.
אולי בשל הצמדות משונה זו אל העבר, ניסו רוב התוכנות הראשונות לדי-ג'יים לדמות על המסך פטיפון. מטרתן היתה להגיע למצב בו די-ג'יי יכול להופיע באמצעות מחשב נייד, אך תוך הפעלת כישורים המתאימים לפטיפון. תוכנת Virtual Turntable, שהיתה פריצת דרך מהפכנית ב-1999, היא דוגמה טובה. ה-VTT היא למעשה התוכנה הראשונה שהכניסה את ה-MP3 לעולם המוזיקה המקצועית. היא פותחה על ידי סטודנט למחשבים בן 20, שהפסיק לפתחה כאשר נכנס למשטר לימודים עמוס לקראת התואר השני. אבל בזכות המקוריות שברעיון שמאחוריה היא חיה ונושמת עד היום. ה-VTT מציעה ממשק דמוי פטיפון, או פטיפונים וירטואליים רבים, שהדי-ג'יי יכול לעבור ביניהם במעבר חלק, הן מבחינת עוצמת המוזיקה והן מבחינת הקצב. המהפכה שהיא הכריזה עליה היתה מהפכת ה-MP3, אך כדי לשכנע את הדי-ג'ייז ש"מחשב נייד וכמה תקליטורים הם כל מה שאתה צריך להופעה מקצועית" (כדברי המתכנת) היא העתיקה את הכפתורים מן העולם האמיתי אל העולם הדיגיטלי. ברם, התוכנה נועדה בראש ובראשונה להפעלה בזמן אמת, והניסיון להפעלתה ללא זריזות ידיים "קלאסית", לא הביא לתוצאות מספקות.
נקמת הטרקטור
בניגוד ל-VTT, "טרקטור" היא תוכנה שפיתוחה חי ובועט (גירסה 2.0 יצאה בסוף שנת 2002). היא פותחה על ידי חברה גרמנית שעסקה בפיתוח סינטיסייזר מבוסס מחשב, ומתהדרת בפנל המדמה לא רק שני מקורות צליל, אלא גם מיקסר מורכב המשלב ביניהם. המסך הבסיסי של טרקטור מורכב כמעט כמו פנל של תא טייס, ומי שלא מרגיש בבית באולפן הקלטות ספק אם ירגיש איתה בנוח. גם תוכנה זו מיועדת למקצוענים שהתרגלו למגבלות העולם האמיתי וחשים בנוח עם העתקתן אל היקום הדיגיטלי.
אלא שעולם המוזיקה משתנה. חובבי המוזיקה שנולדו לתוך העידן הדיגטלי אינם מתלהבים עוד מהדמיות של פטיפונים, שהכירו רק מהבוידם של אחיהם הגדולים. זה רחוק מהם בערך כמו הפסנתר. לעומת זאת, פרחי הדי-ג'יי של תקופתנו התרגלו לפירוק הולך וגובר של המוזיקה, והיו מצפים לעבוד עם לולאות סאונד של מיקצבים, ועם דגימות קול מתוך קטעים מוכרים, כבסיס של יצירת המוזיקה הדיגיטלית שלהם (ולא כתכונה בודדת במעמקי התפריטים). ובכלל, מה בקשר אלינו, חובבי המוזיקה הפשוטים, שכל חפצם להפיק שרשרת שירים מלהיבה למסיבה ביתית, או אף למעלה מזה? האם עלינו לשנן את המיתולוגיה של המיקסרים האנלוגיים לפני שנוכל לקשר שיר עם שיר?
די-ג'יי זה לא שם פרטי
רק בשנה-שנתיים האחרונות החלו להופיעו תוכנות המיועדות למשתמשים ביתיים, ורובן נופלות בין הכסאות: הן עדיין מצריכות הפעלה מיומנת וזריזה בזמן אמת כמו בעמדת די-ג'יי אמיתית, אך מצד שני הן נטשו את הממשק המוכר של עמדת הדי-ג'יי. חלקם של הדי-ג'יים שנתקלים בהן נושפים בבוז, ואילו התלהבות החובבים דועכת לאחר שהם מגלים כי עקומת הלימוד תלולה למדי. עם זן זה של תוכנות ניתן למנות את eJay, תוכנה ל-PC וגם לפלייסטיישן 2, שמגיעה במבחר מארזים הכוללים דגימות ופנלים צעקניים, לכל סגנון מוסיקלי בנפרד. AtomixMP3 מנסה לעטוף את הרעיון הישן של פטיפונים, או כונני דיסקים, ב"סקין" צהוב-כחול כדי לנסות ולהיות "קול". Groovemaker היא תוכנה נוספת, שמנסה להתעלות מעל הממשקים האפורים ועתירי ההדמיות, ולהגיע לתפיסה חדשה של מהות הדי-ג'יי, אך היא מתרסקת לתערובת לא ברורה של עבר ועתיד. הממשק שלה מעורפל כמו העתיד, אך תובעני כמו הפנלים של מכונות המוסיקה של הדור הקודם. גם Groovemaker מיועד בראש ובראשונה להפעלה בזמן אמיתי. אמנם ניתן להקליט בו "הופעות" מוצלחות, אך קשה לעצור באמצע של הופעה כזו ולשפר את ביצועיך. בקיצור, עולם המוזיקה עדיין מחפש מודל לממשק חדש.
מאסטר במיקס
למרות הביקורת, אין ספק שמדובר בתוכנות רציניות ויציבות, ולכל אחת מהן חסידים שהתרגלו ואינם מוכנים לעזוב אותן. עם זאת, התוכנה הראשונה שהצליחה לצאת ממלכודת השמרנות של התחום היא MixMeister, שהופיעה רק לפני כשנה. הקסם של MixMeister נעוץ בכך שהיא אינה מנסה ללמד את המשתמש להיות די-ג'יי, ומתעלמת בהחלטיות ממוסכמות עולם המוסיקה. כמעט וניתן היה לכתוב עליה "לא נדרש ידע קודם". היא אינה דורשת זריזות ידיים ומציעה כר ניסיונות נוח, כשתוצאות מיידיות מובטחות תוך דקות. קחו שני שירים אקראיים, ולאחר העלאתם, התוכנה תציע מעבר מושלם ביניהם - משהו שדי-ג'יי מומחה יבצע בהופעה לאחר הרבה אימונים ביתיים. תוכנה מתחרה תגרור לדרך לימוד מתישה, אם בכלל תסכים לדרישה. ניסיתי את MixMeister על קטעים רבים, והופתעתי מיכולת הזיהוי הטובה שלה, גם על קטעים אקוסטיים, שבהם קצב המוזיקה משתנה. מכאן העסק פשוט למדי:
אם נעלה שני קטעים ל-MixMeister, התוכנה תציע לנו
מעבר מולחם היטב מן האחד לשני.
MixMeister מאפשרת, כמובן, גם לשנות את רשימת השירים בזמן אמת, ומגיבה יפה להחלפת סדר שירים והעלאת שירים חדשים תוך כדי נגינה. לטובת הדי-ג'יי המקצועי, הוכנסה בה אפילו אפשרות של השמעה מקדמית: תוך כדי הנגינה של מספר קטעים בו-זמנית ומעבר מתואם ביניהם, יכולה התוכנה גם להשמיע בנפרד כל קטע מתוך קטלוג השירים אל יציאת אוזניות. אם נזכור שאין סיבה שלא יהיו במחשב שני מקורות צליל - למשל כרטיס סאונד בעל שתי יציאות, או שני כרטיסי סאונד, או כרטיס סאונד פלוס שימוש ביציאת ה-USB לשיגור צליל דיגיטלי לממיר חיצוני - ניתן בהחלט להכין ממחשב כמעט רגיל עמדת הופעות נאה, וכך גם עשיתי לא אחת כשהופעתי בסטים אמיתיים במסיבות.
היאחזות נח"ל לגבות
בערב הראשון שלי עם MixMeister, הקלות הבלתי נסבלת של התאמת מקצבים הביאה אותי לשקוע ביצירת ה"סט" הוירטואלי הראשון שלי. מאחר והתאמת שירים קרובים ברוחם לא היוותה בעיה לתוכנה, טמנתי לה פח: התוכל למזג את היאחזות הנח"ל בסיני, קטע אקוסטי - לתוך טראק האוס עכשווי? התברר, כי במעט תושיה ודמיון, יכול MixMeister להוות כלי מענין ליצירתיות מוסיקלית, ולא רק ל"די-ג'יי" סטנדרטי.
בנוסף, בין האפשרויות המתקדמות ב-MixMeister (שרובן נמצאות רק בגירסה 4 החדשה) יש שימוש בלולאות קצב מוכנות, שימוש במודולים של Direct-X ואפקטים, שרבים מהם ניתן להשיג ממפתחים שונים. לבסוף, התכונה המעניינת ביותר היא צריבת דיסקים מתוך התוכנה עצמה, ללא צורך בתוכנת צריבה חיצונית. התכונה הזו היא מסוג של "איך לא חשבו על זה קודם". בעצם, השאלה הזו יכולה להישאל לגבי רבים משכלולי MixMeister; ויש לי גם תשובה לשאלה: לא חשבו על זה קודם, כי גם אם הטכנולוגיה נמצאת איתנו כבר שנים, הממשק של הכלים לנגינת מוסיקה עדיין חי בעבר, בכבלי הדימויים של מכשירים שנידונו לאבדון. MixMeister מעניינת לאו דווקא כחידוש טכנולוגי, אלא כנסיון מוצלח באמת של עיצוב ממשק והתאמתו לצרכי המשתמש האמיתי. ועכשיו, היה אומר פרנק זאפא, השמיעו את זה לבנות.
מתוך פי סי פלוס-מגזין המחשבים והאינטרנט של ישראל
http://www.pcplus.co.il
.jpg)